יום שבת, 28 בנובמבר 2009
יום ראשון, 22 בנובמבר 2009
על מסורתיות
שלום לבן דודי: רבי שלמה אבן גבירול
ובקישורית:
.למהות המשבר של המסורתיות המזרחית
מתוך: המסורתיות המזרחית כהד לקיום היהודי בעולם האסלאם אקדמות כ"ג אלול תשס"ט
מקורותיה של המסורתיות המזרחית אינם נטועים במשבר המודרניזציה והחילון הישראלי אלא בנתק של הקיום היהודי הדתי מהאינטראקציה היהודית המוסלמית ודגם החילון שהתפתח בה. המסורתיות המזרחית היא הד לקיום יהודי רציף ומתמשך של מאות שנים בעולם האיסלאם, שיהודי המזרח נותקו ממנו באבחה וספק אם יוכלו וירצו לחזור אליו.
צעד ראשון לקידום טענה זו אפשר למצוא בעבודותיהם של חוקרים של היהדות המזרחית ובהם דניאל אלעזר וצבי זוהר. ...השנים מנסים להבין כל אחד בכליו הוא את פשר הנינוחות הדתית הפשרנות שהפגינו בעבר הרבנים בארצות האיסלאם כלפי אתגרי החילון המודרני. את התשובה מנסח אלעזר בטענה שלפיה יש להבחין בין שתי מסורות תרבותיות-דתיות עיקריות עם היהודי – קלסית ורומנטית.
המסורת הקלסית מאופיינת באסטתיקה בפשטות, באיזון ובריסון רגשי. קיצוניות נתפסת במסורת זו בתור סטייה מהתרבות הדתית הראויה. מנגד, המסורת הרומנטית רואה את העיקר בהתמסרות טוטאלית ובהבעה מלאה של רגש ובשאיפה למימוש של האבסולוטי.
על בסיס הבחנה זו מפרש זוהר את התפתחות ההלכתית ביהדות המזרחית וביהדות האשכנזית: מצד אחד מסורת הלכתית מזרחית המתוארת כפתוחה ונינוחה יחסית, ומצד שני מסורת הלכתית אשכנזית הנדמית סגורה ודקדקנית יחסית. המסורת המזרחית ממשיכה את קו המסורת הקלסית ואילו רעותה ממשיכה את קו המסורת הרומנטית. וכך כותב זוהר:
שונה במאוד הייתה דמות האדם היהודי השלם אצל יהודי ארצות האיסלאם, ובכללם לעניינו יהדות ספרד. גם יהודים אל ו דגלו בלימוד תנ"ך, תלמוד מדרש והלכה, אך דעתם היתה שאין בכך די. על היהודי בר הדעת, השואף לשלמות, לעסוק גם במכלול החוכמות התרבותיות האנושיות: דקדוק ושירה, מתמטיקה ואסטרנומיה, רפואה, מדעי הטבע ופילוסופיה..האדם השלם והראוי הוא האוחז בכל אלו יחדיו, ומגיע לאינטגרציה טובה ביניהם" בו ובשכמותו חפץ האל.
ממצאי מחקר מתוך אתר YNET
ישראלים מאמינים: יש אלוהים
בשבוע האחרון קראנו לכם, גולשי ynet, להשיב על משאל מפורט בנושאי יהדות. יותר מ-40 אלף גולשים השיבו, והתוצאות שוקללו עם מדגם מייצג שערך הסוקר רפי סמית. המסקנות: ישראלים רבים חשים שהתקרבו לדת, מאמינים בהגברת לימודי המסורת, ואין להם ספק שיש אלוהים. חוקר: "החילוניות בארץ שונה ממובנה המערבי. האם אני מאמין? ודאי. האם אני מוכן שיגבילו אותי בשבת? בשום אופן"
ynet ומכון סמית
יש אלוהים: ערב סוכות תשס"ז, מאמינים 7 מכל 10 ישראלים בקיומו של אלוהים בהגדרתו הדתית. 6 מכל 10 מאמינים בכך שהוא ברא את העולם שבו אנו חיים.
הממצאים עולים ממחקר רחב-היקף של מכון סמית ו-ynet, שהתבצע בשבוע האחרון. המחקר בחן את עמדות הציבור בנושא אמונה ויהדות. הנתונים נאספו בשתי שיטות: סקר טלפוני בקרב מדגם מייצג של האוכלוסיה הבוגרת (500 איש, טעות מדגם 4.5%); ובמקביל - משאל אינטרנטי שהצגנו ב-ynet, עליו השיבו יותר מ-40 אלף גולשים במהלך הימים האחרונים.
עורך הסקר, הסטטיסטיקאי רפי סמית, מסביר: "בסקר האינטרנטי נשאלו שאלות רקע סוציו-דמוגרפיות שאפשרו לנו לשקלל את הנתונים עם נתוני הסקר הטלפוני ולהציג ממצאים המשקפים את רצון הציבור היהודי מעל לגיל 18. נלקחה בחשבון הטייה שיש במשאל האינטרנטי מבחינת מגדר, גילאים, ותת ייצוג של חרדים ועולים".
התוצאות
מה אומרות התוצאות? לשאלה "האם אתה מאמין שאלוהים בהגדרתו הדתית קיים?" השיבו 71% בחיוב ו-29% בשלילה. 100% מהדתיים, יחד עם 91% מהמסורתיים ו-47% מהחילונים מאמינים בקיומו של האל. מה שאומר שכמחצית ממי שמגדירים עצמם "חילונים" מאמינים בקיום אלוהים.
לגבי השאלה "מי יצר את העולם שבו אנחנו חיים?", השיבו 60% כי מדובר באלוהים, ו-40% תמכו בכוחות הטבע (קרי המפץ הגדול). 100% מהדתיים, 79% מהמסורתיים ו-29% מהחילונים אמרו שהם מאמינים כי אלוהים ברא את העולם.
לגבי ביאת המשיח, היו המשיבים מסויגים יותר. מרבית הנשאלים, 57%, הבהירו כי הם אינם מאמינים בביאת המשיח. מדובר באחוז גבוה של החילונים - 87%, יחד עם 46% מהמסורתיים וכן 2% מהדתיים.
איך לפרש את הנתונים האלה? האם באמת שבעה מכל עשרה ישראלים הם מאמינים? לדעתו של ד"ר אשר כהן, חוקר יחסי דת ומדינה מאוניברסיטת בר-אילן, "בישראל, אנשים מגדירים את עצמם חילוניים - אבל עונים תשובות דתיות כי הגדרת החילוניות או הדתיות בישראל זוהי שאלה יותר תרבותית מאשר דתית. אין סיכוי שבעולם שהיינו מקבלים נתון כזה במדינות מערביות".
איך מיישבים את הסתירה הזו, שבין חיים חילונים ורצון למסורת? "באירופה יש ויכוח אם ללמד את תורת דארווין, ויכוח של חילונים מול דתיים", אומר כהן, "אבל פה בישראל, 60% מאמינים שאלוהים ברא את העולם. החילונים בישראל הם לא חילונים במובן המערבי של המילה... כאן, הישראלי הממוצע לא ישמור מצוות, אבל ברור לו שהיהדות זוהי גם דת אבל גם לאום. הישראלי אינו רוצה להתנתק מהלאום ולכן האלמנט היהודי בישראל הוא חזק. בפרקטיקה, אני לא רוצה שיסגרו לי חנויות בשבתות ושלא יכנסו לי למיטה או לצלחת. אבל האם אני מאמין באלוהים? בטח. אני יהודי. זה חלק מהלאומיות. האם אני מוכן שיגבילו אותי בנסיעה בשבת? בשום אופן לא. הישראלי עושה הבחנה בין מה שקרוי יהדות לבין מה שהוא צריך לשלם".
ועוד מתוצאות הסקר- נתון מעניין נוסף נוגע להתקרבות לדת: 39% הצהירו כי הם חשו שהתקרבו ליהדות בשנים האחרונות, לעומת רק 9% שחשו שהתרחקו. 52% הבהירו כי אין שינוי. בחלוקה לקבוצות, 23% מהחילונים הצהירו על התקרבות ליהדות לעומת 14% שהצהירו על התרחקות; בקרב המסורתיים הצהירו 35% על התקרבות ליהדות לעומת 6% שהתרחקו; ובקרב הדתיים הבהירו 78% שהם חשים קרובים יותר ליהדות לעומת רק 1% שאמרו כי התרחקו.
ובהתאם לכך, חלק נכבד מהישראלים היה רוצה להגביר את לימודי המסורת בבתי הספר: 53% אמרו כי יש צורך בהגברת לימודי המסורת, 4% קראו להפחתה, 32% אמרו שאין צורך בשינוי ו-11% השיבו "לא יודעים". הנתון המעניין הוא מקרב החילונים, שם הצהירו 32% מהנשאלים שיש להגביר את לימודי המסורת, לעומת רק 7% שאמרו שיש להפחיתם ו-42% שלא ראו צורך בשינוי.
כמה ישראלים מתייעצים עם רב מקובל או רבנית? כשליש, 32% הצהירו כי עשו זאת לפחות פעם אחת בשנתיים האחרונות ו-68% השיבו בשלילה. בקרב הדתיים הצהירו 69% כי התייעצו, המסורתיים 38% והחילונים - 13%.
לגבי השאלה "כיצד היית רוצה לראות את ישראל?" היתה חלוקה שווה: 26% השיבו כי היו רוצים לראות ישראל מסורתית יותר, 27% רוצים ישראל חילונית יותר, 23% רוצים ישראל דתית יותר ו-24% לא חפצים כלל בשינוי. כל אחד והגישה שלו...
מאמינים? כן; מצוות? לא כל-כך
כיצד מקיימים הישראלים את המצוות והמנהגים היהודיים? יותר ממחצית - 53%, אומרים כי הם שומרים על כשרות לעומת 36% שהשיבו בשלילה ו-11% שאמרו "לפעמים". חמישית מהחילונים, 20%, הצהירו כי הם שומרים על כשרות. לעומת זאת, רק 35% מהנשאלים אמרו כי הם שומרים שבת, בעוד ש-57% שהשיבו בשלילה ו-8% שאמרו "לפעמים". רק 6% מהחילונים השיבו כי הם שומרים שבת. רפי סמית מציין כי בקרב אלו שהצהירו כי הם שומרי כשרות, הצהירו רק כ-60% כי הם שומרים שבת. כלומר, ניתן להסיק כי ישראלים רבים, בעיקר חילונים ומסורתיים, רואים את שמירת הכשרות כמהותית יותר משמירת השבת.
בחזית הצום ביום הכיפורים, מצהירים 62% מהישראלים כי הם צמים לעומת 31% שהשיבו בשלילה ו-7% שעושים זאת לפעמים. 34% מהחילונים אומרים כי הם צמים, לעומת 88% מהמסורתיים ו-100% של הדתיים.
בהתאם לתשובות האלו, אחת המגמות הבולטות בסקר היא האחוזים שהולכים וצונחים ככל שהשאלות נעשות פחות כלליות ויותר פרקטיות. הסוציולוג ד"ר ניסים ליאון מעריך ש"הפער הזה ילך ויגדל עם השנים, כי הרבה יותר קל להאמין מאשר לקיים את המצוות". באופן פרדוכסלי, הוא קושר את הפער הזה, לתהליך החילון דווקא. "דווקא היכולת שלנו להפריד, כבני
אדם, בין האמונה לבין הפרקטיקה, מתוך החלטה אישית שלנו - לזה קוראים חילון. כי בעצם מי מחליט? האדם. זהו בעצם היסוד של תהליך חילון מודרני. אמונה באלוהים אך התרחקות מהמצוות, כאשר מי שמחליט על זה, זהו האדם. האדם הוא זה שנמצא במרכז. הוא מאמין באלוהים אבל הוא זה שמחליט כיצד לעבוד אותו".
לדעתו של ד"ר ליאון, החותם החזק של יחסי דת וחברה בישראל שייך לחשיבה האורתודכסית, ובעיקר קשור לשאלה כיצד הישראלי מגדיר את עצמו: דתי, מסורתי או חילוני. לדעתו, "האורתודוכסיה היא מבנה שדרכו אנחנו חושבים מהי דת. יש ניסיונות לפרוץ את זה, ליצור הגדרות חדשות, אבל אנחנו כל הזמן טבועים באותה תבנית. לאורתודוכסיה יש אחיזה מאוד חזקה, לא רק בחיים הפרקטיים אלא באופן שבו אנחנו חושבים על דת בישראל. גם אם יהיה ויכוח של חילונים- דתיים, זהו יהיה ויכוח אורתודוכסי, כי אנחנו נבין את המושג חילוני או דתי - דרך עיניים אורתודוכסיות".
נטע סלע סייעה בהכנת הכתבה
ובקישורית:
.למהות המשבר של המסורתיות המזרחית
מתוך: המסורתיות המזרחית כהד לקיום היהודי בעולם האסלאם אקדמות כ"ג אלול תשס"ט
מקורותיה של המסורתיות המזרחית אינם נטועים במשבר המודרניזציה והחילון הישראלי אלא בנתק של הקיום היהודי הדתי מהאינטראקציה היהודית המוסלמית ודגם החילון שהתפתח בה. המסורתיות המזרחית היא הד לקיום יהודי רציף ומתמשך של מאות שנים בעולם האיסלאם, שיהודי המזרח נותקו ממנו באבחה וספק אם יוכלו וירצו לחזור אליו.
צעד ראשון לקידום טענה זו אפשר למצוא בעבודותיהם של חוקרים של היהדות המזרחית ובהם דניאל אלעזר וצבי זוהר. ...השנים מנסים להבין כל אחד בכליו הוא את פשר הנינוחות הדתית הפשרנות שהפגינו בעבר הרבנים בארצות האיסלאם כלפי אתגרי החילון המודרני. את התשובה מנסח אלעזר בטענה שלפיה יש להבחין בין שתי מסורות תרבותיות-דתיות עיקריות עם היהודי – קלסית ורומנטית.
המסורת הקלסית מאופיינת באסטתיקה בפשטות, באיזון ובריסון רגשי. קיצוניות נתפסת במסורת זו בתור סטייה מהתרבות הדתית הראויה. מנגד, המסורת הרומנטית רואה את העיקר בהתמסרות טוטאלית ובהבעה מלאה של רגש ובשאיפה למימוש של האבסולוטי.
על בסיס הבחנה זו מפרש זוהר את התפתחות ההלכתית ביהדות המזרחית וביהדות האשכנזית: מצד אחד מסורת הלכתית מזרחית המתוארת כפתוחה ונינוחה יחסית, ומצד שני מסורת הלכתית אשכנזית הנדמית סגורה ודקדקנית יחסית. המסורת המזרחית ממשיכה את קו המסורת הקלסית ואילו רעותה ממשיכה את קו המסורת הרומנטית. וכך כותב זוהר:
שונה במאוד הייתה דמות האדם היהודי השלם אצל יהודי ארצות האיסלאם, ובכללם לעניינו יהדות ספרד. גם יהודים אל ו דגלו בלימוד תנ"ך, תלמוד מדרש והלכה, אך דעתם היתה שאין בכך די. על היהודי בר הדעת, השואף לשלמות, לעסוק גם במכלול החוכמות התרבותיות האנושיות: דקדוק ושירה, מתמטיקה ואסטרנומיה, רפואה, מדעי הטבע ופילוסופיה..האדם השלם והראוי הוא האוחז בכל אלו יחדיו, ומגיע לאינטגרציה טובה ביניהם" בו ובשכמותו חפץ האל.
ממצאי מחקר מתוך אתר YNET
ישראלים מאמינים: יש אלוהים
בשבוע האחרון קראנו לכם, גולשי ynet, להשיב על משאל מפורט בנושאי יהדות. יותר מ-40 אלף גולשים השיבו, והתוצאות שוקללו עם מדגם מייצג שערך הסוקר רפי סמית. המסקנות: ישראלים רבים חשים שהתקרבו לדת, מאמינים בהגברת לימודי המסורת, ואין להם ספק שיש אלוהים. חוקר: "החילוניות בארץ שונה ממובנה המערבי. האם אני מאמין? ודאי. האם אני מוכן שיגבילו אותי בשבת? בשום אופן"
ynet ומכון סמית
יש אלוהים: ערב סוכות תשס"ז, מאמינים 7 מכל 10 ישראלים בקיומו של אלוהים בהגדרתו הדתית. 6 מכל 10 מאמינים בכך שהוא ברא את העולם שבו אנו חיים.
הממצאים עולים ממחקר רחב-היקף של מכון סמית ו-ynet, שהתבצע בשבוע האחרון. המחקר בחן את עמדות הציבור בנושא אמונה ויהדות. הנתונים נאספו בשתי שיטות: סקר טלפוני בקרב מדגם מייצג של האוכלוסיה הבוגרת (500 איש, טעות מדגם 4.5%); ובמקביל - משאל אינטרנטי שהצגנו ב-ynet, עליו השיבו יותר מ-40 אלף גולשים במהלך הימים האחרונים.
עורך הסקר, הסטטיסטיקאי רפי סמית, מסביר: "בסקר האינטרנטי נשאלו שאלות רקע סוציו-דמוגרפיות שאפשרו לנו לשקלל את הנתונים עם נתוני הסקר הטלפוני ולהציג ממצאים המשקפים את רצון הציבור היהודי מעל לגיל 18. נלקחה בחשבון הטייה שיש במשאל האינטרנטי מבחינת מגדר, גילאים, ותת ייצוג של חרדים ועולים".
התוצאות
מה אומרות התוצאות? לשאלה "האם אתה מאמין שאלוהים בהגדרתו הדתית קיים?" השיבו 71% בחיוב ו-29% בשלילה. 100% מהדתיים, יחד עם 91% מהמסורתיים ו-47% מהחילונים מאמינים בקיומו של האל. מה שאומר שכמחצית ממי שמגדירים עצמם "חילונים" מאמינים בקיום אלוהים.
לגבי השאלה "מי יצר את העולם שבו אנחנו חיים?", השיבו 60% כי מדובר באלוהים, ו-40% תמכו בכוחות הטבע (קרי המפץ הגדול). 100% מהדתיים, 79% מהמסורתיים ו-29% מהחילונים אמרו שהם מאמינים כי אלוהים ברא את העולם.
לגבי ביאת המשיח, היו המשיבים מסויגים יותר. מרבית הנשאלים, 57%, הבהירו כי הם אינם מאמינים בביאת המשיח. מדובר באחוז גבוה של החילונים - 87%, יחד עם 46% מהמסורתיים וכן 2% מהדתיים.
איך לפרש את הנתונים האלה? האם באמת שבעה מכל עשרה ישראלים הם מאמינים? לדעתו של ד"ר אשר כהן, חוקר יחסי דת ומדינה מאוניברסיטת בר-אילן, "בישראל, אנשים מגדירים את עצמם חילוניים - אבל עונים תשובות דתיות כי הגדרת החילוניות או הדתיות בישראל זוהי שאלה יותר תרבותית מאשר דתית. אין סיכוי שבעולם שהיינו מקבלים נתון כזה במדינות מערביות".
איך מיישבים את הסתירה הזו, שבין חיים חילונים ורצון למסורת? "באירופה יש ויכוח אם ללמד את תורת דארווין, ויכוח של חילונים מול דתיים", אומר כהן, "אבל פה בישראל, 60% מאמינים שאלוהים ברא את העולם. החילונים בישראל הם לא חילונים במובן המערבי של המילה... כאן, הישראלי הממוצע לא ישמור מצוות, אבל ברור לו שהיהדות זוהי גם דת אבל גם לאום. הישראלי אינו רוצה להתנתק מהלאום ולכן האלמנט היהודי בישראל הוא חזק. בפרקטיקה, אני לא רוצה שיסגרו לי חנויות בשבתות ושלא יכנסו לי למיטה או לצלחת. אבל האם אני מאמין באלוהים? בטח. אני יהודי. זה חלק מהלאומיות. האם אני מוכן שיגבילו אותי בנסיעה בשבת? בשום אופן לא. הישראלי עושה הבחנה בין מה שקרוי יהדות לבין מה שהוא צריך לשלם".
ועוד מתוצאות הסקר- נתון מעניין נוסף נוגע להתקרבות לדת: 39% הצהירו כי הם חשו שהתקרבו ליהדות בשנים האחרונות, לעומת רק 9% שחשו שהתרחקו. 52% הבהירו כי אין שינוי. בחלוקה לקבוצות, 23% מהחילונים הצהירו על התקרבות ליהדות לעומת 14% שהצהירו על התרחקות; בקרב המסורתיים הצהירו 35% על התקרבות ליהדות לעומת 6% שהתרחקו; ובקרב הדתיים הבהירו 78% שהם חשים קרובים יותר ליהדות לעומת רק 1% שאמרו כי התרחקו.
ובהתאם לכך, חלק נכבד מהישראלים היה רוצה להגביר את לימודי המסורת בבתי הספר: 53% אמרו כי יש צורך בהגברת לימודי המסורת, 4% קראו להפחתה, 32% אמרו שאין צורך בשינוי ו-11% השיבו "לא יודעים". הנתון המעניין הוא מקרב החילונים, שם הצהירו 32% מהנשאלים שיש להגביר את לימודי המסורת, לעומת רק 7% שאמרו שיש להפחיתם ו-42% שלא ראו צורך בשינוי.
כמה ישראלים מתייעצים עם רב מקובל או רבנית? כשליש, 32% הצהירו כי עשו זאת לפחות פעם אחת בשנתיים האחרונות ו-68% השיבו בשלילה. בקרב הדתיים הצהירו 69% כי התייעצו, המסורתיים 38% והחילונים - 13%.
לגבי השאלה "כיצד היית רוצה לראות את ישראל?" היתה חלוקה שווה: 26% השיבו כי היו רוצים לראות ישראל מסורתית יותר, 27% רוצים ישראל חילונית יותר, 23% רוצים ישראל דתית יותר ו-24% לא חפצים כלל בשינוי. כל אחד והגישה שלו...
מאמינים? כן; מצוות? לא כל-כך
כיצד מקיימים הישראלים את המצוות והמנהגים היהודיים? יותר ממחצית - 53%, אומרים כי הם שומרים על כשרות לעומת 36% שהשיבו בשלילה ו-11% שאמרו "לפעמים". חמישית מהחילונים, 20%, הצהירו כי הם שומרים על כשרות. לעומת זאת, רק 35% מהנשאלים אמרו כי הם שומרים שבת, בעוד ש-57% שהשיבו בשלילה ו-8% שאמרו "לפעמים". רק 6% מהחילונים השיבו כי הם שומרים שבת. רפי סמית מציין כי בקרב אלו שהצהירו כי הם שומרי כשרות, הצהירו רק כ-60% כי הם שומרים שבת. כלומר, ניתן להסיק כי ישראלים רבים, בעיקר חילונים ומסורתיים, רואים את שמירת הכשרות כמהותית יותר משמירת השבת.
בחזית הצום ביום הכיפורים, מצהירים 62% מהישראלים כי הם צמים לעומת 31% שהשיבו בשלילה ו-7% שעושים זאת לפעמים. 34% מהחילונים אומרים כי הם צמים, לעומת 88% מהמסורתיים ו-100% של הדתיים.
בהתאם לתשובות האלו, אחת המגמות הבולטות בסקר היא האחוזים שהולכים וצונחים ככל שהשאלות נעשות פחות כלליות ויותר פרקטיות. הסוציולוג ד"ר ניסים ליאון מעריך ש"הפער הזה ילך ויגדל עם השנים, כי הרבה יותר קל להאמין מאשר לקיים את המצוות". באופן פרדוכסלי, הוא קושר את הפער הזה, לתהליך החילון דווקא. "דווקא היכולת שלנו להפריד, כבני
אדם, בין האמונה לבין הפרקטיקה, מתוך החלטה אישית שלנו - לזה קוראים חילון. כי בעצם מי מחליט? האדם. זהו בעצם היסוד של תהליך חילון מודרני. אמונה באלוהים אך התרחקות מהמצוות, כאשר מי שמחליט על זה, זהו האדם. האדם הוא זה שנמצא במרכז. הוא מאמין באלוהים אבל הוא זה שמחליט כיצד לעבוד אותו".
לדעתו של ד"ר ליאון, החותם החזק של יחסי דת וחברה בישראל שייך לחשיבה האורתודכסית, ובעיקר קשור לשאלה כיצד הישראלי מגדיר את עצמו: דתי, מסורתי או חילוני. לדעתו, "האורתודוכסיה היא מבנה שדרכו אנחנו חושבים מהי דת. יש ניסיונות לפרוץ את זה, ליצור הגדרות חדשות, אבל אנחנו כל הזמן טבועים באותה תבנית. לאורתודוכסיה יש אחיזה מאוד חזקה, לא רק בחיים הפרקטיים אלא באופן שבו אנחנו חושבים על דת בישראל. גם אם יהיה ויכוח של חילונים- דתיים, זהו יהיה ויכוח אורתודוכסי, כי אנחנו נבין את המושג חילוני או דתי - דרך עיניים אורתודוכסיות".
נטע סלע סייעה בהכנת הכתבה
כסלו: מאי חנוכה?
וזה כסלו, אז גם צריך לעסוק בחנוכה.
מעניין מה יצא לנו מזה.
מאי חנוכה?
לפי התלמוד הבבלי- שבת כ"א ע"ב:
מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
לפי ספר מקבים א פרק רביעי:
(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.
(לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.
(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. (לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. (לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. (מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. (מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. (מב) ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. (מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. (מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. (מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. (מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.
[חנוכת המזבח - כ"ח כסליו]
(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. (מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. (מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. (נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. (נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. (נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. (נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. (נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
(נח) ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה. (נט) ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.
מה עיקר החג לפי התלמוד?
ולפי ספר מקבים?
ומה האדמו"ר מיוטיוב אומר על כל זה?
מי מתיוון?
השפעה? מדרון חלקלק?
וכמובן אדם סנדלר
והנה ההסבר של רחוב סומסום לחג:
אני תוהה מה חשבו לעצמם אנשי התוכן שכתב את התסריט.
על מה חוגגים חנוכה לפי רחוב סומסום?
בין חג המולד וחנוכה: התמורות שחלו בדמי החנוכה
מה קרה לבוב דילן?
שימו לב לדיונים מתחת לסרטון
מעניין מה יצא לנו מזה.
מאי חנוכה?
לפי התלמוד הבבלי- שבת כ"א ע"ב:
מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה
לפי ספר מקבים א פרק רביעי:
(לה) וידבר יהודה ואחיו אל העם לאמור.
(לו) הן האויב ניגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטיהרנו את מקדש ה'.
(לז) וייקהלו כל אנשי הצבא ויעלו יחדו על הר ציון. (לח) ויהי בראותם את המקדש כי שמם, ואת המזבח כי חולל, והדלתות שרופות באש והלשכות נהרסות, ועשב השדה צמח בכל גבולו מסביב. (לט) ויקרעו את בגדיהם ויזרקו עפר על ראשם ויתאבלו מאוד. (מ) ויריעו בחצוצרות תרועה, ויפלו על פניהם ותעל שוועתם השמיימה. (מא) ויצווה יהודה את גדוד אחד מאנשיו לצור על המצודה עד טהרם את המקדש. (מב) ויבחר מן הכוהנים אשר לא נטמאו ואשר לא עזבו את ברית אלוהיהם, ויצוום לטהר את המקדש ולהשליך את האבנים אשר נטמאו אל מקום טמא. (מג) ויראו את מזבח העולה כי חולל, ויועצו לב יחדו כדת מה לעשות. (מד) ותהי העצה היעוצה לנתוץ את המזבח עד רדתו, לבלתי היות להם למכשול, יען כי חיללוהו זרים. וייתצו אתו. (מה) ויניחו את האבנים על הר הבית אל מקום פלוני אלמוני, עד אשר יקום נביא בישראל להורותם את אשר יעשון. (מו) ויקחו אבנים שלמות אשר לא עלה עליהן ברזל, ככתוב בתורת ה' ויבנו מזבח חדש כתבנית הראשון.
[חנוכת המזבח - כ"ח כסליו]
(מז) וישובו לבנות את פרצי המקדש ואת כל אשר מבית להיכל, ויחטאו את החצר ואת כל אשר בו. (מח) ויחדשו את כל כלי הקודש, וישימו את המנורה אל ההיכל ואת מזבח הקטורת ואת שולחן הפנים. (מט) וישימו את הקטורת על המזבח, ועל המנורה העלו את נרותיה להאיר במקדש. (נ) ויתנו את לחם הפנים על השולחן, ואת הפרוכת המסך על הארון, ותכל כל העבודה כאשר בתחילה. (נא) ויהי ביום החמישי ועשרים לחדש התשיעי הוא כסלו, בשנת שמונה וארבעים ומאה, וישכימו בבוקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. (נב) ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה' בשירים ובכינורות בחלילים ובמצלצלים. (נג) ויפלו על פניהם וישתחוו לה' על אשר נתן להם עוז ותשועה. (נד) ויחוגו את חנוכת המזבח שמונת ימים, ויעלו עולות ותודות בשמחת לבבם. (נה) ויפארו את פני ההיכל בעטרות ובמגיני זהב ויחטאו את השערים ואת לשכות הכוהנים, וישימו את הדלתות. (נו) ותהי שמחה גדולה בכל העם, כי גלל ה' את חרפת הגויים מעליהם. (נז) ויצווה יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחוג את חנוכת המזבח ביום החמישה ועשרים לחדש כסלו שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'.
(נח) ויבנו גם בעת ההיא חומות בצרות ומגדלים גבוהים מסביב למקדש על הר ציון למען לא יוסיפו הגויים עוד לשחתו כבראשונה. (נט) ויתן יהודה מצב בתוכם, לשמור את המקדש, ויבצר גם את בית צור למען היות להם למבצר מנגד לאדום.
מה עיקר החג לפי התלמוד?
ולפי ספר מקבים?
ומה האדמו"ר מיוטיוב אומר על כל זה?
מי מתיוון?
השפעה? מדרון חלקלק?
וכמובן אדם סנדלר
והנה ההסבר של רחוב סומסום לחג:
אני תוהה מה חשבו לעצמם אנשי התוכן שכתב את התסריט.
על מה חוגגים חנוכה לפי רחוב סומסום?
בין חג המולד וחנוכה: התמורות שחלו בדמי החנוכה
מה קרה לבוב דילן?
שימו לב לדיונים מתחת לסרטון
יום שישי, 20 בנובמבר 2009
"תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן"
היום הבין-לאומי נגד אלימות כלפי נשים חל ב-25 לנובמבר. "תְּפִלָּה עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן", נאמרת בשנים האחרונות בבתי כנסת ברחבי העולם היהודי בשבת הקודמת למועד זה.
בשנת תש"ע צפויה התפילה להיאמר בשבת זו, שבת פרשת תולדות, ד´ בכסלו, 21 בנובמבר 2009
יהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה´ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ - הֱיֵה-נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, עַל כָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן שֶׁקָּמוּ עֲלֵיהֶן לְהָרְגָן נָפֶשׁ.
אֱלֹהִים, אַל-דֳּמִי לָךְ, אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. בַּטֵּל נֶגַע זֶה שֶׁפָּשָׂה בְקִרְבֵּנוּ, וְקַלְקֵל מַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹמְמִים לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹת זוּגָם, וִיקֻיַּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" [ישעיה ח, י]. כִּי אֵין לְךָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ.
פְּקָד-נָא אֶת זִכְרָן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן בְּכָל עֵת וְעֵת וּבְכָל אֲתָר וַאֲתָר, וְתֵן לָהֶן יָד וְשֵׁם טוֹב בְּבֵיתְךָ וּבְחוֹמוֹתֶיךָ.
מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, וּפְרֹשׁ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁנִּהְיֶה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפֵי שָׁלוֹם.
הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
©כל הזכויות שמורות ליעל לוין
בשנת תש"ע צפויה התפילה להיאמר בשבת זו, שבת פרשת תולדות, ד´ בכסלו, 21 בנובמבר 2009
יהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה´ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב שָׂרָה רִבְקָה רָחֵל וְלֵאָה, אֲשֶׁר בְּיָדְךָ נֶפֶשׁ כָּל-חָי וְרוּחַ כָּל-בְּשַׂר-אִישׁ - הֱיֵה-נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ, צוּר כָּל הָעוֹלָמִים, עַל כָּל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּכֹחַ הַזְּרוֹעַ נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן שֶׁקָּמוּ עֲלֵיהֶן לְהָרְגָן נָפֶשׁ.
אֱלֹהִים, אַל-דֳּמִי לָךְ, אַל-תֶּחֱרַשׁ וְאַל-תִּשְׁקֹט אֵל. בַּטֵּל נֶגַע זֶה שֶׁפָּשָׂה בְקִרְבֵּנוּ, וְקַלְקֵל מַחֲשֶׁבֶת הַזּוֹמְמִים לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹת זוּגָם, וִיקֻיַּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם, כִּי עִמָּנוּ אֵל" [ישעיה ח, י]. כִּי אֵין לְךָ מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. הַטּוֹב, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, וְהַמְרַחֵם, כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ.
פְּקָד-נָא אֶת זִכְרָן שֶׁל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִרְצְחוּ בִידֵי בְּנֵי זוּגָן בְּכָל עֵת וְעֵת וּבְכָל אֲתָר וַאֲתָר, וְתֵן לָהֶן יָד וְשֵׁם טוֹב בְּבֵיתְךָ וּבְחוֹמוֹתֶיךָ.
מֶלֶךְ שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ, שִׂים שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּנֵי עַמֶּךָ, וְתַמְשִׁיךְ שָׁלוֹם בֵּין כָּל בְּרִיּוֹתֶיךָ, וּפְרֹשׁ עָלֵינוּ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ, וּתְזַכֵּנוּ שֶׁנִּהְיֶה מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפֵי שָׁלוֹם.
הַבּוֹחֵר בִּתְפִלַּת עֲבָדָיו, מַלֵּא מִשְׁאֲלוֹת לִבֵּנוּ לְטוֹבָה. קַבֵּל-נָא אֶת צָקוּן לַחֲשֵׁנוּ וְתֵעָתֵר לָנוּ כְּבַקָּשָׁתֵנוּ, וְנָא אַל-תְּשִׁיבֵנוּ רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
©כל הזכויות שמורות ליעל לוין
יום רביעי, 11 בנובמבר 2009
לכבוד שרה
אֲנִי צוֹחֶקֶת כִּי לֹא יָכוֹל לִכְאֹב אַחֶרֶת
אֵיךְ אֶזְכֶּה לְבֵן וְשָׁכַחְתִּי אֶת מַעְגַּל הַיָּמִים?
פְּרִי בֶּטֶן לֹא יֵרָקֵם מִלֶּקֶט תְּפִלּוֹת.
לְהַקְשִׁיב לַגּוּף:
הוּא רוֹצֶה לָנוּחַ
הוּא מָאַס בַּתִּקְוָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֶדְנָה.
עִקְּבוֹת רַגְלַי בַּחוֹל מְצַיְּרוֹת מִלָּה
אוֹתָהּ רַק אֲנִי יְכוֹלָה לִקְרֹא:
עֲקָרָה
אֵיךְ אֶזְכֶּה לְבֵן וְשָׁכַחְתִּי אֶת מַעְגַּל הַיָּמִים?
פְּרִי בֶּטֶן לֹא יֵרָקֵם מִלֶּקֶט תְּפִלּוֹת.
לְהַקְשִׁיב לַגּוּף:
הוּא רוֹצֶה לָנוּחַ
הוּא מָאַס בַּתִּקְוָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ עֶדְנָה.
עִקְּבוֹת רַגְלַי בַּחוֹל מְצַיְּרוֹת מִלָּה
אוֹתָהּ רַק אֲנִי יְכוֹלָה לִקְרֹא:
עֲקָרָה
הירשם ל-
רשומות (Atom)
