היום בשעה 20:00, מתנ"ס לוין בבאר שבע אני אלמד את פרשת צו

מקורות:


בינה בשכונה: פרשת צו התשס"ט על כוהנים ובגדים: שלומית נאור
א וַיְדַבֵּר השם, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ. ג וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי-בַד יִלְבַּשׁ עַל-בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת-הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת-הָעֹלָה, עַל-הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. ד וּפָשַׁט, אֶת-בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת-הַדֶּשֶׁן אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל-מָקוֹם טָהוֹר. ה וְהָאֵשׁ עַל-הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד-בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. ו אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל-הַמִּזְבֵּחַ--לֹא תִכְבֶּה.
מסכת יומא
1. א,א שבעת ימים קודם ליום הכיפורים, מפרישין כוהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין; ומתקינין לו כוהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר, אף אישה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו: שנאמר "וכיפר בעדו, ובעד ביתו" (ויקרא טז,ו; ויקרא טז,יא; ויקרא טז,יז)--"ביתו", היא אשתו. אמרו חכמים, אם כן, אין לדבר סוף.

א,ג מסרו לו זקנים מזקני בית דין, וקורים לפניו בסדר היום; ואומרין לו, אישי כוהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום הכיפורים בשחרית, מעמידין אותו בשערי המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים, כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה.

א,ו אם חכם הוא, דורש; ואם תלמיד חכמים הוא, דורשין לפניו. אם רגיל לקרות, קורא; ואם לאו, קוראים לפניו. ובמה קוראים לפניו--באיוב, ובעזרא, ובדברי הימים; זכריה בן קבוטר אומר, פעמים הרבה קראתי לפניו בדניאל.
2. ז,א בא לו כוהן גדול לקרות. אם רוצה הוא בבגדי בוץ, קורא; ואם לאו, באיצטלית לבן משלו. חזן הכנסת נוטל ספר תורה, ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכוהן גדול; וכוהן גדול עומד ומקבל, וקורא עומד. קורא "אחרי מות" (ויקרא טז,א) ו"אך בעשור" (ויקרא כג,כז); וגולל את התורה, ומניחה בחיקו ואומר, יתר ממה שקריתי לפניכם כתוב. "ובעשור" (במדבר כט,ז) שבחומש הפקודים קורא אותן על פה; ומברך עליהן שמונה ברכות--על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העוון, ועל המקדש, ועל ישראל, ועל הכוהנים, ועל שאר התפילה.
ז,ד קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד וטבל, עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן; ולבש, וקידש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קידש ידיו ורגליו, ופשט ירד וטבל, עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב; ולבש, וקידש ידיו ורגליו, נכנס להקטיר את הקטורת של בין הערביים, ולהטיב את הנרות. קידש ידיו ורגליו, ופשט; הביאו לו בגדי עצמו, ולבש. ומלווים אותו עד ביתו; ויום טוב היה עושה לאוהביו, על שיצא בשלום מן הקודש.
3. משנה אבות א,א משה קיבל תורה מסיניי, ומסרה ליהושוע, ויהושוע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. והן אמרו שלושה דברים: היו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.
4. תלמוד בבלי יומא עא ע"ב "ויום טוב הי העושה לאוהביו" תנו רבנן גדול שיצא מבית המקדש, והוו אזלי כולי עלמא בתריה (והיו כולם הולכים אחריו) כיון דחזינוהו לשמעיה ואבטליון (כיון שראו את שמעיה ואבטליון,ראשי הסנהדרין שהם הולכים) שבקיהו לדידיה (עזבו אותו, את הכהן גדול) ואזלי בתר (והלכו אחרי) שמעיה ואבטליון (לחלוק להם כבוד). לסוף אתו שמעיה ואבטליון לאיפטורי מיניה דכהן גדול. (לבסוף באו שו"א להפר ממנו ולברכו כיון שנעלב השהכל מכבדים את החכמים יותר ממנו אמר להם בכעס): ייתון בני עממין לשלום (יבואו בני העמים לשלום, כי שו"א מבני גרים היו ולכן רצה להזכיר להם שהם מבני הגויים) אמרו ליה: ייתון בני העמים לשלם דעבדין עובדא דאהרון (יבואו בני העמים שעושים מעשה אהרון שהיה אוהב שלום ורודף שלום) ולא ייתי בר אהרון לשלם דלא עביד עובדא דאהרון. (ואל יבוא בן אהרון לשלום שאינו עושה מעשה אהרון ומקניט שלא כדין את הגרים).
5. הפיוט "מראה כהן"
כְּאֹהֶל הַנִּמְתַּח בְּדָרֵי מַעְלָה. מַרְאֵה כֹהֵן:
כִּבְרָקִים הַיּוֹצְאִים מִזִּיו הַחַיּוֹת. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּגֹדֶל גְּדִילִים בְּאַרְבַּע קְצָווֹת. מַרְאֵה כֹהֵן:
כִּדְמוּת הַקֶּשֶׁת בְּתוֹךְ הֶעָנָן. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּהוֹד אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ צוּר לִיצוּרִים. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּוֶרֶד הַנָּתוּן בְּתוֹךְ גִּנַּת חֶמֶד. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּזֵר הַנָּתוּן עַל מֵצַח מֶלֶךְ. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּחֶסֶד הַנִּתָּן עַל פְּנֵי חָתָן. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּטֹהַר הַנָּתוּן בִּצְנִיף טָהוֹר. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּיוֹשֵׁב בְּסֵתֶר לְחַלּוֹת פְּנֵי מֶלֶךְ. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּכוֹכָב הַנֹּגַהּ בִּגְבוּל מִזְרָח. מַרְאֵה כֹהֵן:
בק"ק מוסיפים זה:
כִּלְבוּשׁ מְעִיל וּכְשִׁרְיוֹן צְדָקָה. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּמַלְאָךְ הַנִּצָּב עַל רֹאשׁ דֶּרֶךְ. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּנֵר הַמֵּצִיץ מִבֵּין הַחַלּוֹנוֹת. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּשָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ עַם קֹדֶשׁ. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּעֹז אֲשֶׁר הִלְבִּישׁ טָהוֹר לַמִּטַּהֵר. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּפַעֲמוֹנֵי זָהָב בְּשׁוּלֵי הַמְּעִיל. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּצוּרַת הַבַּיִת וּפָרֹכֶת הָעֵדוּת. מַרְאֵה כֹהֵן:
כִּקְהִלָּה מְכֻסָּה תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּרוֹאֶה זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּשׁוֹשַׁנַּת גַּן בֵּין הַחוֹחִים. מַרְאֵה כֹהֵן:
כְּתַבְנִית כְּסִיל וְכִימָה מִתֵּימָן. מַרְאֵה כֹהֵן:
כָּל אֵלֶּה בִּהְיוֹת הַהֵיכָל עַל יְסוֹדוֹתָיו. וּמִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל מְכוֹנוֹתָיו. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשָׁרֵת. דּוֹרוֹ רָאוּ וְשָׂמָחוּ:

6. זבחים פח ע"ב: ערכין טז ע"א: אמר רבי ענני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? (רש"י: ב"צו את אהרון" – "זאת תורת העולה", "זאת תורת החטאת" ו"האשם" ו"זבח השלמים" ואחר כך: "קח את אהרון..ואת הבגדים") – לומר לך, מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים. כתונת מכפרת על שפיכות דמים....מכנסים מכפרים על גלוי עריות...מצנפת מכפרת על גסי רוח אבנט מכפר על הרהור הלב...חושן מכפר על הדינין...אפוד מכפר על עבודת כוכבים....מעיל פעמונים שקשורים אליו מכפר על לשון הרע....וציץ מכפר על עזות פנים....
7. שבת קיד ע"א: מניין לשנוי בגדים מן התורה שנא' (ויקרא ו, ד) ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים ותנא דבי רבי ישמעאל לימדך תורה דרך ארץ בגדים שבישל בהן קדירה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גנאי הוא לת"ח שיצא במנעלים המטולאים לשוק והא רבי אחא בר חנינא נפיק אמר רבי אחא בריה דרב נחמן בטלאי על גב טלאי ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה שנאמר (משלי ח, לו) כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי

שמחה רבה שמחה רבה

מחר בע"ה אעביר שיעור על פסח במכון ראות.
אספתי לי כמה לינקים לסרטונים על פסח.
השאלה שתנחה אותי מחר: מתוך הסרטונים האלה,
מהו פסח??


פרפר נחמד



7 סימנים

Who let the Jews out?


ניקיון פסח


אחרי הפסח

"טיפ יפני"

החינוך היהודי והמשבר הכלכלי

בשמת חברתי המצוינת, כתבה עך כך ברשימות,
חשבתי לשתף בהשפעות של המשבר הכלכלי על עבודתי השוטפת.

ההשפעה הראשונה היא תחושת חוסר היציבות, והקושי לתכנן לטווח ארוך, אנחנו איננו יודעים כמה כסף ממה שגייסנו אכן יגיע, ויש צורך לקצץ, במה נקצץ?

בתוכניות היקרות? הזולות? במפגשים חד פעמיים? בתוכניות במרכז או בפריפריה?

אני החלטתי לקצץ בתוכניות חד פעמיות שאינן מכסות100% עלות.

החלטתי ללמד בעצמי כמה שיותר כדי להשאיר כסף במערכת ולודא שיהיה כסף למשכורות.
וככה אני מלמדת בתל אביב ובבאר שבע, דבר שבעבר הייתי מעסיקה מנחה מחוץ לצוות העבודה הקבוע.

אני סופגת על כך ביקורת, אני מעסיקה פחות מנחים, זו החלטה לא פופולרית.

אבל גם מיתון, סך הכל זה דבר לא פופולרי.

הכנות לפסח

תכף שיעור על פסח. ואני במהלכים מעגליים
ומחשבות על סידור הסדר עולות.

שבוע הבא אעלה דברים מסודרים

מעוות לא יוכל לתקון

לפני עשר שנים למדתי בבית מדרש אלול. זו היתה חויה משמעותית ועמוקה עבורי. הנושא הנלמד היה יומא – יום כיפור, מהתנך למשנה ועד לימינו, כולל מלחמת יום הכיפורים כמובן .
אותה שנה היתה שנת דין עבורי. אבי עליו השלום נפטר יומיים לפני ט"ו בשבט של אותה השנה, והשנה והלימוד בבית המדרש נצבעו באבל.

באלול מקובל שבסוף שנת הלימוד יש הגשה: הלומד מביא מנחה בדמות יצירה חדשב לבית המדרש. אני כתבתי כמה שירים חלקם בהשראת המשנה במסכת יומא, וחלקם בהשראת המלחמה בסרטן והאבלות.

נזכרתי בכך אתמול.
אתמול נפטר גדעון ברטוב, אביה של חברתי חגית העורכת את אתר מידרשת. נכחתי בהלוויה, ובכל שלב ושלב עלו בי תמונות מההלויה של אבא. עם חזרתי לירושלים חיפשתי את השירים והנה הם.

אני מקדישה אותם לזכר אביה של חגית





ולקחתם אותו ממני:

ולקחתם אותו ממני
הבית אינו אותו הבית
הנרות כבו
הקטורת אזלה
והילדים רצים מתרוצצים
רוצים אותך.

ההפרש מורגש
אני בודדה בלילות
סופרת את הימים ומתפללת
שלא יארע בו פסול
שלא יארע בו.
אין לדבר סוף.
למחשבות חרדות
ציפורים בקריאת הגבר
חגות בתוכי
ובתוך הבית הריק
שיהיה רגיל
שיקרא, שיתוודה, שיבכה, שיזרוק, שיקטיר,
שייטול, שיטבול, שייפרוש, שידרוש,
שיקדש, שיקודש, שיחתה, שיחטא
שיתקרב
שיקרב
שיארע בו פסול
שיתקרב אלי שוב
ככלה ארחוץ פני
כעוברה המושבת לנפשה
בית שכובד הושב לכנו
מצעים סדורים על מיטה.

פרחים באגרטל


דרך הילוכו היה קרב
הולך ממני
מתקרב אליו
הולך ממנו קרב אלי

אישי כהן גדול
יאמרו לך
בקולות של גברים נוקשים
זקנים דנים
אישי כהן גדול
אתם אומרים לו.
הוא אישי,
אישי הגדול,
הכהן
שכהונתו זרה לי.
אחרת מותקנת תחתי
אני קרובה לו,
לאישי הכהן
שווים אנחנו
לקיחתנו כאחת,
לקחתם אותו
ואני איתו
אישי הכהן הגדול
שאני כלולה בו.

על שלושה פשעי ישראל ועל ארבע לא אשיבנו

וזה שלקחתם אותו אתם לא סופרים
ורציתי להגיד לו
שידע
עוד לפני יום כיפור
שיוכל להתוודות
וידע
איך יתפלל בעבור משפחות ישראל כשביתו מרוחק ממנו
איך יתפלל כאשר אני בוכיה
איך אבכה
כשאחרת מותקנת תחתי.

מלבושי החג טרם נמלאו קמטים
הירח טרם נמלא
השיבו לי את אישי הכהן הגדול,
שאתם




אחת ואחת
וכך היה מונה:
אחת ואחת
אחת ושתיים
אחת ושלוש
אחת וארבע
אחת וחמש
אחת ושש
אחת ושבע.

וכך אנו מונים:
אחד
אחד ושבוע
אחד וחודש
אחד ושנה
לכל הימים.


סוכה אחרונה

יושב תחת סוכה אחרונה
מחכה שיחשך
שנדע עם נמחקו עוונות העם
במה תתברך השנה הקרובה
מי יחיה ומי ימות

הרי מואב באדום אחרון של קודש
מלטפים את בקעת יריחו
ומתרחקים

השעיר הושלך
אבריו פורקו
חוט הזהורית
אינו משנה צבעו
המלווים אינם.
תלשו שיער ועזבו

יושבת ליד מיטתך האחרונה
האם
בשנה
בשינה
הקרובה




פורש ובוכה
הוא פורש ובוכה
ואני פורשת ובוכה
בואי ספרי לי משהו חדש.

כלום לא חדש אבא.
בואי ספרי לי משהו.
לאן נעלמת?
למה את בורחת?
אני לא בורחת אבא.
הלוואי ויכולתי.
ועל כן אני פורשת ובוכה, פורשת ובוכה.
על אף שהישבעוני
אחרים
לבל אפרוש.
לבל אבכה


פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה.


פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה.

וכו'




ושהיה מתרחק
אינו מתרחק
אינו מת
אינו מוחק
אינו רק
הינו מרחק
הוא רחם
הוא רחמים
הוא מים
הוא ים
הוא יש
אין אין


********************
לא משנה מה צבע השיער שלך
העיקר שתהיי בריאה
אמרת לי מתוך מיטת ברזל אפורה.

על מה אתה מבקש סליחה?
על שאב גורם לביתו צער.
זו זכות אבא.
זכות


אתה שכוב במיטה
כפוי בשמיכה
שותק
לרגל עולים אליך
מייחלים לפניך
שכוסו
עוד בחייך

בט"ו באב אני אהיה בריא
מצאתי פתק בחדר העבודה.
בט"ו בשבט אהיה יתומה.
עובדה.

ברוכים הבאים: פורים

ביום ראשון שעבר העברתי שיעור במכון ראות, במסגרת קורס שאני מלמדת שם העוסק ביהדות דרך לוח השנה העברי תוך התמקדות בחגים ובפולחן. יעני לא רק מה נכתב על החג אלא גם מה עושים בחג עצמו.
בתכלס.

ומה עושים בפורים?

מקרא מגילה - בערב ובבוקר: נזכרים בחג, בנס שאירע
משתה - סעודה חגיגית, כמשפחה וקהילה
משלוח מנות - לכידות חברתית
- מתנות לאביונים דאגה לחלש ממני. גם עני ורש מחוייב במתנות לאביונים, תמיד יהיה עני העני ממני.


אך מה הקשר בין מצוות החג לחג עצמו? או ליתר דיוק: מה אנחנו חוגגים בפורים?

יש אומרים שאנו חוגגים את היפוך הפור: ביטול גזרת המן המתירה להרוג ביהודים. הסבר זה אינו טוב בעיני, כי הוא כרוך בהרג שבוצע על ידי היהודים.

האם אנחנו חוגגים מותם של גויים? הרי כבר נאמר "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"

אז מה חוגגים?

אני חוגגת את הרגע בו אסתר דאגה לאחר, גילתה אחריות למשפחה ולקהילה, הבחינה כי יש אחרים הנתונים בצרה גדולה ממנה.

אסתר פרק ד':
יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. יז וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.



במילים אלו מגלה אסתר כי שורש יהדותה ואישיותה היא האחריות והמנהיגות .
מרגע זה היא אינה סבילה, והיא זו שמפעילה את מרדכי - כמפורט בפסוק י"ז.
כלומר מהרגע בו היא עומדת על דעתה, מכירה בקבוצת ההתייחסות שלה ,היא מגלה את כוחה, ולא רק את יופיה ומשתמשת בו למען עמה.



מה אני לא חוגגת בפורים:

את ההתנהלות בין מרדכי לאסתר - קצת כמו בסרט, לא?
את המשנה הזו ממסכת מגילה: ב,ד הכול כשרים לקרות את המגילה, חוץ מחירש שוטה וקטן; רבי יהודה מכשיר בקטן.

ואת הרעש והבלאגן והתחפושות והגשם שיורד ואת התחושה שאין לי בכך חפץ .

שנה שעברה הלכתי לקריאת נשים בבית כנסת רמבן בירושלים.
אתמול התבשרתי כי הרב עובדיה מתיר לנשים לקרוא, גם בפני גברים. הללויה!