כי ככה זה בחיים

טיסת לילה בין מוסקבה לסמרה אוקטובר 2001)

אני יושבת במרכז המטוס, שעה לאחר ההמראה, בטור האמצעי. מצד ימין במקביל אלי מרחק ארבעה מושבים יושב גבר. מעט כהה עור, עיניו מלוכסנות אני חושבת שהוא מוסלמי. הוא , כמוני, מסרב לכריך החזיר ומוציא תפוח מהתיק, כמוני. שנינו מחייכים. הוא שואל אותי מניין אני. אני עונה ישראל. הוא משתומם. הוא שואל אותי מה אני עושה ברוסיה. אני מסבירה שאני עובדת עם הקהילה היהודית. הוא שואל אם יש לי אבא. הוא שואל אם יש לי בעל. לא. לא. הוא תמה. מה עושה בחורה לבד בעולם טסה בטיסות פנימיות ברוסיה כאשר אין לה גבר שייגן עלי. עיניו שואלות אותי. פיו אינו מוציא מילה. הוא רק מהנהן. אני עייפה מלענות על השאלה שלא נשאלה. אני מסתדרת מצוין בעולם. חוצה אוקיינוסים וגבולות. אני דודה מצוינת ובשלנית לא רעה. אני אורזת מזוודות ביעילות. אני לא חצי. אני אדם שלם. אני עושה כל זה כי זה חלק מהחיים. כי אני לא מחכה לחיים שיתחילו אחרי שאתחתן. אני חיה עכשיו. ככה זה בחיים.
השאלה אותה ביטא אותו גבר באותה טיסת לילה אינה מיוחדת לו. כל שנה בחגים שאלה זו מחריפה סביבי. מה עושה בחורה לבד בעולם בלי גבר שייגן עליה, שיהיה החצי שלה? ואיך היא נכנסת לתוך השנה החדשה בנפרד ממשפחתה? מה זאת אומרת את לא באה הביתה לראש השנה? איפה תהיי? איפה תתפללי? איך אפשר לבד?

אני לא לבד. אני אתפלל בבית כנסת בו אני מוכרת כמי שאני, ולא מתויגת בשל מה שאינני. אני אהיה בקרב חברות, חברים רווקים ומשפחות. אני אארח סעודה או שתיים, ואתארח בוודאי. כמו בשנה שעברה. אני אפתח את השנה בעיר בה אני חיה, בה יתרחשו בע"ה הרגעים היפים שאליהם אני מקווה, בה יתרחשו, לצערי, רגעי אכזבה וצער, כי ככה זה בחיים. ומה הטעם בנסיעה לעיר שאיני חפצה בי לחגוג חג שמחדד את בדידותי? מדוע קשה לקבל את חיי כרווקה כחיים מלאים, עשירים מבחינה קהילתית, או רוחנית, או כלכלית?

ואצלכם בבית הכנסת בוודאי יהיו רווקים ורווקות אחרים בגילאי 30+, נבוכים מעט, או בטוחים יותר מדי, מתעלמים או סופגים את המבטים. לחיצת היד של "שנשמע בשורות טובות השנה" תהיה חזקה מתמיד ותכאיב, ולא ליד בלבד. ויהיו רגעי הנאה, מהאחיינים, מקרובי המשפחה שיחה טובה עם אמא או עם אחות. כי ככה זה בחגים.

אני רוצה להתפלל בבית כנסת בו בעלי התפקידים אינם רק נשואים. בו יש גבאית רווקה, בו יש חברי הנהלה רווקים, מקום שקשוב למעברים העדינים בחיים. שרואה את הקהילה כמכלול של יחידים, הכולל בתוכו רווקים ורווקות ומאפשרת להם לקבל מקום שווה, ככל חבר אחר. כי כולנו שווים. ככה זה בחיים.


שנה טובה

פורסם באתר קולך