ברוכים הבאים: פורים

ביום ראשון שעבר העברתי שיעור במכון ראות, במסגרת קורס שאני מלמדת שם העוסק ביהדות דרך לוח השנה העברי תוך התמקדות בחגים ובפולחן. יעני לא רק מה נכתב על החג אלא גם מה עושים בחג עצמו.
בתכלס.

ומה עושים בפורים?

מקרא מגילה - בערב ובבוקר: נזכרים בחג, בנס שאירע
משתה - סעודה חגיגית, כמשפחה וקהילה
משלוח מנות - לכידות חברתית
- מתנות לאביונים דאגה לחלש ממני. גם עני ורש מחוייב במתנות לאביונים, תמיד יהיה עני העני ממני.


אך מה הקשר בין מצוות החג לחג עצמו? או ליתר דיוק: מה אנחנו חוגגים בפורים?

יש אומרים שאנו חוגגים את היפוך הפור: ביטול גזרת המן המתירה להרוג ביהודים. הסבר זה אינו טוב בעיני, כי הוא כרוך בהרג שבוצע על ידי היהודים.

האם אנחנו חוגגים מותם של גויים? הרי כבר נאמר "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"

אז מה חוגגים?

אני חוגגת את הרגע בו אסתר דאגה לאחר, גילתה אחריות למשפחה ולקהילה, הבחינה כי יש אחרים הנתונים בצרה גדולה ממנה.

אסתר פרק ד':
יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת. טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי. טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי. יז וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.



במילים אלו מגלה אסתר כי שורש יהדותה ואישיותה היא האחריות והמנהיגות .
מרגע זה היא אינה סבילה, והיא זו שמפעילה את מרדכי - כמפורט בפסוק י"ז.
כלומר מהרגע בו היא עומדת על דעתה, מכירה בקבוצת ההתייחסות שלה ,היא מגלה את כוחה, ולא רק את יופיה ומשתמשת בו למען עמה.



מה אני לא חוגגת בפורים:

את ההתנהלות בין מרדכי לאסתר - קצת כמו בסרט, לא?
את המשנה הזו ממסכת מגילה: ב,ד הכול כשרים לקרות את המגילה, חוץ מחירש שוטה וקטן; רבי יהודה מכשיר בקטן.

ואת הרעש והבלאגן והתחפושות והגשם שיורד ואת התחושה שאין לי בכך חפץ .

שנה שעברה הלכתי לקריאת נשים בבית כנסת רמבן בירושלים.
אתמול התבשרתי כי הרב עובדיה מתיר לנשים לקרוא, גם בפני גברים. הללויה!