לפני עשר שנים למדתי בבית מדרש אלול. זו היתה חויה משמעותית ועמוקה עבורי. הנושא הנלמד היה יומא – יום כיפור, מהתנך למשנה ועד לימינו, כולל מלחמת יום הכיפורים כמובן .
אותה שנה היתה שנת דין עבורי. אבי עליו השלום נפטר יומיים לפני ט"ו בשבט של אותה השנה, והשנה והלימוד בבית המדרש נצבעו באבל.
באלול מקובל שבסוף שנת הלימוד יש הגשה: הלומד מביא מנחה בדמות יצירה חדשב לבית המדרש. אני כתבתי כמה שירים חלקם בהשראת המשנה במסכת יומא, וחלקם בהשראת המלחמה בסרטן והאבלות.
נזכרתי בכך אתמול.
אתמול נפטר גדעון ברטוב, אביה של חברתי חגית העורכת את אתר מידרשת. נכחתי בהלוויה, ובכל שלב ושלב עלו בי תמונות מההלויה של אבא. עם חזרתי לירושלים חיפשתי את השירים והנה הם.
אני מקדישה אותם לזכר אביה של חגית
ולקחתם אותו ממני:
ולקחתם אותו ממני
הבית אינו אותו הבית
הנרות כבו
הקטורת אזלה
והילדים רצים מתרוצצים
רוצים אותך.
ההפרש מורגש
אני בודדה בלילות
סופרת את הימים ומתפללת
שלא יארע בו פסול
שלא יארע בו.
אין לדבר סוף.
למחשבות חרדות
ציפורים בקריאת הגבר
חגות בתוכי
ובתוך הבית הריק
שיהיה רגיל
שיקרא, שיתוודה, שיבכה, שיזרוק, שיקטיר,
שייטול, שיטבול, שייפרוש, שידרוש,
שיקדש, שיקודש, שיחתה, שיחטא
שיתקרב
שיקרב
שיארע בו פסול
שיתקרב אלי שוב
ככלה ארחוץ פני
כעוברה המושבת לנפשה
בית שכובד הושב לכנו
מצעים סדורים על מיטה.
פרחים באגרטל
דרך הילוכו היה קרב
הולך ממני
מתקרב אליו
הולך ממנו קרב אלי
אישי כהן גדול
יאמרו לך
בקולות של גברים נוקשים
זקנים דנים
אישי כהן גדול
אתם אומרים לו.
הוא אישי,
אישי הגדול,
הכהן
שכהונתו זרה לי.
אחרת מותקנת תחתי
אני קרובה לו,
לאישי הכהן
שווים אנחנו
לקיחתנו כאחת,
לקחתם אותו
ואני איתו
אישי הכהן הגדול
שאני כלולה בו.
על שלושה פשעי ישראל ועל ארבע לא אשיבנו
וזה שלקחתם אותו אתם לא סופרים
ורציתי להגיד לו
שידע
עוד לפני יום כיפור
שיוכל להתוודות
וידע
איך יתפלל בעבור משפחות ישראל כשביתו מרוחק ממנו
איך יתפלל כאשר אני בוכיה
איך אבכה
כשאחרת מותקנת תחתי.
מלבושי החג טרם נמלאו קמטים
הירח טרם נמלא
השיבו לי את אישי הכהן הגדול,
שאתם
אחת ואחת
וכך היה מונה:
אחת ואחת
אחת ושתיים
אחת ושלוש
אחת וארבע
אחת וחמש
אחת ושש
אחת ושבע.
וכך אנו מונים:
אחד
אחד ושבוע
אחד וחודש
אחד ושנה
לכל הימים.
סוכה אחרונה
יושב תחת סוכה אחרונה
מחכה שיחשך
שנדע עם נמחקו עוונות העם
במה תתברך השנה הקרובה
מי יחיה ומי ימות
הרי מואב באדום אחרון של קודש
מלטפים את בקעת יריחו
ומתרחקים
השעיר הושלך
אבריו פורקו
חוט הזהורית
אינו משנה צבעו
המלווים אינם.
תלשו שיער ועזבו
יושבת ליד מיטתך האחרונה
האם
בשנה
בשינה
הקרובה
פורש ובוכה
הוא פורש ובוכה
ואני פורשת ובוכה
בואי ספרי לי משהו חדש.
כלום לא חדש אבא.
בואי ספרי לי משהו.
לאן נעלמת?
למה את בורחת?
אני לא בורחת אבא.
הלוואי ויכולתי.
ועל כן אני פורשת ובוכה, פורשת ובוכה.
על אף שהישבעוני
אחרים
לבל אפרוש.
לבל אבכה
פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה.
פשט מתאשפז
ירד מתחיל כימותרפיה
טבל שבוע מנוחה
עלה הגידול קטן גרורות נעלמו
ונסתפג הגרורות חוזרות. חום עולה.
וכו'
ושהיה מתרחק
אינו מתרחק
אינו מת
אינו מוחק
אינו רק
הינו מרחק
הוא רחם
הוא רחמים
הוא מים
הוא ים
הוא יש
אין אין
********************
לא משנה מה צבע השיער שלך
העיקר שתהיי בריאה
אמרת לי מתוך מיטת ברזל אפורה.
על מה אתה מבקש סליחה?
על שאב גורם לביתו צער.
זו זכות אבא.
זכות
אתה שכוב במיטה
כפוי בשמיכה
שותק
לרגל עולים אליך
מייחלים לפניך
שכוסו
עוד בחייך
בט"ו באב אני אהיה בריא
מצאתי פתק בחדר העבודה.
בט"ו בשבט אהיה יתומה.
עובדה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
השירים מדהימים, יפים ונוגעים בעיני כפי שהיו בראשונה. יהי זכרו של אבא שלך ברוך, וגם של גדעון. ואשריהם שזכו בבנות מופלאות.
השבמחקמדמיע וחזק.
השבמחקתודה שלומית על השיתוף. למדתי.
ומזכיר כמה אני מתגעגעת לחברה כמוך לצידי.
זוכרת עמכן בכאב.